<h1>פירוש הריב"ן — פסחים</h1>
<h2>דף כא.</h2>
[פסחים נ"ט ע"א] והאיכא אשם. מצורע, דלא אתי עוף. וכי תימ' אשם לא מעכב כו'. לא גר' דהיכי תיסוק אדעתין דלא לעכיב, הרי עיקר טהרה תלויה בו שהרי נותן מדמו על גבי בהונות. כשם שחטאתו מעכבתו. בחטאת ואשם פשיטא לן דמעכבי טהרה לאכילת קדשים, חטאת כדאשכחן ביולדת, אשם שהרי מזה ממנו לבהונות. ואת השני. בתריה דההוא קרא כתי' בשבועת ביטוי, וממילא ידעינן כיון דהאי שני, חטאת הוא הראשון. זה בנה אב. את הבנין הזה בנה הכתי' אב ללמד על כל חטאות שיקדמו לעולות הבאות עמה. וקיימ' לן. בזבחים בפר' כל התדיר [צ' ע"א], דהאי בנין אב לא אצטריך אלא לחטאת עוף הבאה עם עולת בהמה, כגון יולדת עשירה שמביאה עולתה בהמה וחטאתה עוף שתקדים עוף החטאת לעולה.
